בהשכלה הגבוהה, פונים שעברו אבחון מבוסס מת"ל לאחר גיל 18, האבחון יהיה תקף לכל החיים, ואין מקום לדרוש מהם אבחון חוזר לצורך הערכת זכאות לקבלת התאמות בדרכי היבחנות במוסדות להשכלה גבוהה. פונה שעבר אבחון מבוסס מת"ל אחרי גיל 18 המבקש מיוזמתו לבצע אבחון חוזר שלוש שנים ומעלה לאחר האבחון הראשון – ההחלטה בנוגע לביצוע אבחון חוזר נתונה לשיקול דעתו של מרכז האבחון בהתאם למאפייני הבקשה. בכל מקרה, לא ניתן להיבחן שנית באבחון מבוסס מת"ל ב-3 השנים הראשונות לאחר האבחון המקורי. העקרון המנחה כאן הוא העדר הרכיב ההתפתחותי בבגרות: בעוד אצל ילדים קיים שוני בביטוי הלקות בהתאם לשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים, הרי בבגרות לא צפוי שוני על רקע התפתחותי, אלא האבחנה מתייצבת. אמנם ביטוייה התפקודיים ימשיכו להשתנות לפי נסיבות ודרישות החיים, אולם האבחנה הבסיסית אמורה להיוותר בעינה.

השאלה הראשונה שיש לשאול היא מה מטרת האבחון. לשם הכנת תכנית עבודה לתלמיד מתקשה אבחון דידקטי עדיף. כאשר יש צורך באבחנה מבדלת כשעולה ספק לגבי מצב רגשי כגורם לקושי לימודי, אבחון פסיכולוגי עדיף וניתן לשלב עמו גם אבחון דידקטי באם רוצים לבחון את תפקודי הלמידה של התלמיד בנוסף למצבו הרגשי. אם מטרת האבחון היא אף לקבל שעות שילוב בתוך בית הספר, לרוב נדרש אבחון פסיכו- דידקטי. בגילאי התיכון סוג האבחון תלוי גם בצורך בהתאמות מסוימות. בנושא התאמות ברמה 1 או 2 (כמו דף נוסחאות מורחב, התעלמות משגיאות כתיב, הקראת טופס הבחינה ועוד) מספיק אבחון דידקטי. להתאמות ברמה 3 (למשל בחינה בעל-פה, מבחן מותאם ועוד) יש צורך באבחון פסיכו-דידקטי. חשוב לציין כי בהשכלה הגבוהה האבחונים הנם דידקטיים בלבד (אבחון תפקודי למידה) ואין צורך בחלק הפסיכולוג.

במקרים בהם קיימות לקויות למידה המשפיעות על יכולת הכתיב, בדרך כלל ניתנות המלצות לפטור משגיאות כתיב במבחנים (אם הממצאים מצדיקים זאת). לא מומלץ כלל לפטור את התלמיד מהכתבות ומבחני כתיב, אך ניתן להקל עליו. אחת הדרכים להקל על התלמיד היא באמצעות צמצום רשימת המילים והמשפטים שהוא מתבקש לכתוב, דבר שוודאי יקל על עומס הלמידה ויאפשר לו ללמוד באופן טוב ויעיל יותר ולהגיע להישגים טובים יותר. לא מומלץ לוותר כלל על למידת עקרונות האיות, שכן למידת האיות, מעבר לכך שהיא מקדמת את הילד בתחום ספציפי זה, תורמת גם להעשרת השפה (ידע לגבי משפחות מילים, בניינים, שורשים ועוד) וכן תורמת ליכולת הבקרה של התלמיד. יש לזכור שפטור מהכתבות ומלמידה להכתבות אינו מסייע לתלמיד, אינו מקדם אותו ועלול לפגוע ביכולתו להתמודד עם אתגרים עתידיים.

לא מומלץ לבצע אבחון לפני סוף כיתה ב', שכן רק אז הילד עובר שנה של הוראה רשמית בתחום הקריאה והכתיבה. בכל מקרה, ברגע שרואים כי הילד נתקל בקשיים מומלץ ראשית לנסות לטפל בהם דרך הוראה מותאמת בבית הספר ובבית, ולאחר תקופה שבה רואים את מידת ההתקדמות שלו, נערכות גם התייעצויות עם הצוות המקצועי ומחליטים אם כדאי לבצע אבחון או לא. למה כדאי לשים לב בפנייה למאבחן דידקטי: 1. המאבחן משקיע בזמן האינטייק תוך היכרות מעמיקה עם רקע התלמיד/טיפולים קודמים/דיווחי מורים וכדומה. 2. המאבחן בקיא ברפורמות ובתוכניות ללקויי למידה בתוך משרד החינוך. 3. ממצאי האבחון ניתנים להורים בשיחת סיכום מעמיקה.

כיום האבחון הקביל (קביל לשם הגשת בקשה להיבחנות בתנאים מותאמים) בכל המוסדות להשכלה גבוהה המתוקצבים ע"י המל"ג וכן בכמה מוסדות אחרים, הוא האבחון הממוחשב מת"ל (מערכת לאבחון תפקודי למידה), המתאים לסטודנטים עד גיל 35. כלי אבחון זה פותח על ידי המרכז הארצי לבחינות והערכה וניתן לבצעו במרכזי אבחון באוניברסיטאות ומכללות (על אבחון המת"ל ועל המכונים בהם ניתן לבצעו ניתן לקרוא כאן>> ) באם סטודנט ביצע אבחון מת"ל במרכז מסוים, הוא יכול לגשת עם דוח האבחון למרכז התמיכה במוסד לימודיו, שם יעיינו בדו"ח האבחון, יסייעו בבניית תכנית תמיכה על פי ממצאי האבחון והמלצותיו וישקלו את מתן ההתאמות המומלצות בדוח. בצד אבחון המת"ל, ישנם מוסדות המקבלים גם אבחונים ממקורות אחרים נוספים, כגון: אבחונים שפותחו על ידי מרכז האבחון עצמו ומיועדים לסטודנטים הלומדים בו; אבחונים של בעלי תואר שני בלקויות למידה; אבחונים דידקטיים או פסיכו-דידקטיים שתוקפם לא פג עדיין (שלא עברו שש שנים מביצועם). יחד עם זאת, קבלת דוחות אבחון ממקורות נוספים שאינם מת"ל נתונה לשיקול כל מוסד ומוסד ויש לברר במוסד הלימוד מהם האבחונים הקבילים בו לפני ביצוע האבחון.